על החברה הישראלית לפעול בשתי תנועות: מצד אחד להמשיך להגשים ערכים ורוח יהודיים-מקודשים במציאות החיים הריאלית, ומצד שני לצקת רוח באורחות חייה הריאליים. שתי תנועות אלו יוצרות יחד ‘הלכה ישראלית’
החזרה לדיון המהותי, ולפרשנויות חדשות ל”שמור” ול”זכור” המוכרים לנו – היא הכרחית וחשובה, מתוך ראיה גם את החילוני ואת שאינו יהודי, ואת השותפות שלהם במרחב הישראלי העכשווי.
מתוך השאיפה לחיי תענוגות צומח הצורך במי שיספקו את אותם תענוגות עבורנו, וממילא נוצר השעבוד. לשם השחרור משעבוד זה נתן ה’ לעם ישראל את השבת.
אופייה של השבת כמרחב של שביתה בזמן אמור להישמר על ידינו, היהודים. עלינו לשמור על האופי הזה ולא להתנהל באופן בו נאלץ אינם-יהודים לעבוד עבורנו בשבת.
“יהדות שכולה אגדה דומה לברזל שהכניסוהו לאוּר ולא הכניסוהו לצונן. שאיפה שבלב, רצון טוב, התעוררות הרוח, חיבה פנימית – כל הדברים הללו יפים ומועילים כשיש בסופם עשיה… בואו והעמידו עלינו מצוות!”
(ביאליק, הלכה ואגדה)
עוצב ונבנה על ידי: elish.co.il
